בקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור תביעה נגזרת.
הבקשה הוגשה על ידי שלושת התאגידים שבשמם מתבקש אישור התביעה - העמותה לקידום מקצועי חברתי של הפקידים עובדי המנהל והשירותים, העמותה לקידום מקצועי של עובדי הרשויות המקומיות ועובדי התאגידים העירוניים (מבקשות אלה יכונו יחד "
העמותות") ושחר און שירותי ניהול בע"מ (להלן: "
שחר און". שלושה הגופים הללו יכונו יחד להלן: "
המבקשות"). בבקשת האישור נטען כי למבקשות ישנה עילת תביעה נגד המשיבים בבקשת האישור (שיכונו להלן: "
הנתבעים"), כפי שעולה גם מדו"ח שהוגש על ידי חוקר שמונה מטעם רשם העמותות, עו"ד איבצן.
המבקשות טוענות בבקשה הנוכחית כי מבקשת האישור (שהיא המשיבה בבקשה דנן, והיא תכונה להלן: "
המשיבה") לא קיימה את חובתה לפנות בפנייה מוקדמת לעמותות בטרם הגישה את בקשת האישור, וכי העמותות מעולם לא דחו את דרישתה של המשיבה; כי החלטת רשם העמותות שלא להגיש תביעה - שומטת את הקרקע מתחת עילת התביעה בבקשת האישור; כן נשמטת הקרקע תחת בקשת האישור לאור הפעולות בהן נקטו העמותות עצמן.
עוד נטען כי קיימים הסכמי פשרה עם חלק מהמשיבים בבקשת האישור, שקיומם מהווה מעשה בית דין, וכי המשיבה לא הראתה כיקיים אינטרס בר הגנה כלשהו המצדיק את ההתערבות החריגה באישור תביעה נגזרת. העמותות הוסיפו וטענו כי המשיבה אינה חברה במבקשת 2 בבקשה הנוכחית, וכי היא אינה בעלת מניות בשחר און.
המשיבה השיבה לבקשה. היא טענה כי דין בקשת הסילוק להידחות על הסף, ודינה דחייה גם לגופו של ענין. בקצירת האומר יצוין כי המשיבה טענה כי היא אכן פנתה למבקשות בטרם הגשת הבקשה. כן נטען שבפנייה כאמור לא היה כל טעם. המשיבה הפנתה להוראת ס' 34ד לחוק העמותות, ממנו עולה כי כאשר התקיימה "חלוקה אסורה" - וכך קרה במקרה דנן, כלל חברי הוועדים המנהלים אחראים לחלוקה אסורה זו, אלא אם כן הם הוכיחו שהתנגדו לה ונקו אמצעים למנוע אותה, או כי לא ידעו ולא היה עליהם לדעת אודותיה. מכאן לטענתה, שלראשי הוועדים היה ניגוד עניינים חמור שמחייב את המסקנה כי לא היה טעם בפנייה מוקדמת. המשיבה טענה כי גם החוקר, עו"ד איבצן, קבע בדו"ח מטעמו כי ראשי הוועדים שימשו כחותמת גומי בכל הקשור בפרשה הנוכחית.
באשר לטענות ביחס לפעולות שננקטו על ידי המבקשות, טענה המשיבה כי הן עשו כל שלאל ידן כדי להימנע מהגשת התביעה, תוך פגיעה בטובת המבקשות. עוד נטען כי אין כל משמעות להסכמי הפשרה שנחתמו עם חלק מהנתבעים, הסכמים שמעולם לא ניתן להם תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט. המשיבה התייחסה לטענה בדבר החלטתו של רשם העמותות, וטענה כי החלטה זו איננה החלטה מחייבת בדבר אי הגשת תביעה, אלא המלצה בלבד, וכי שיקול הדעת בשאלה אם להגיש תביעות נותר בידי העמותות, והופעל באופן פסול.
המשיבה הוסיפה כי היא הוכיחה שקיים אינטרס בר הגנה המצדיק את הגשת התביעה, בה נתבעת השבה של סכום של 40 מיליון ש"ח. המשיבה טענה עוד כי הטענה לפיה היא אינה חברה במבקשת 2 התייתרה - שכן בית המשפט התיר את תיקון שמה של המבקשת 2 ביום 10.2.13. באשר למבקשת 3, שחר און, נטען כי אין מניעה לאשר תביעה נגזרת "כפולה" ביחס אליה.
המבקשות השיבו לתגובת המשיבה. במסגרת התשובה הם התייחסו לטענות שעלו בתגובת המשיבה, וכן התייחסו לטענת ההתיישנות - שלא עלתה על ידיהן במסגרת הבקשה לסילוק על הסף (וממילא - כפי שגם המבקשות טוענות, היא נטענת על ידיהן "בשמם" של הנתבעים ולא בשמן של המבקשות).
דיון
בהתייחס לבקשה לאישור תביעה כתביעה ייצוגית, קבע בית המשפט העליון כי מאחר שהדיון בבקשת האישור הוא כשלעצמו דיון מקדמי, הרי ככלל, אין מקום לבחון באופן נפרד בקשה לסילוק על הסף של בקשת האישור.
אני סבורה כי אותו דין צריך לחול גם ביחס לבקשות לאישור תביעה כתביעה נגזרת, כפי שקבעתי בתנ"ג 20087-11-11
בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ. אסף יעקב זקן חמו:
"
אני סבורה כי ככול שהדבר נוגע לשאלת בחינת בקשות לסילוק על הסף, הרי דינה של תביעה נגזרת צריך להיות דומה לזה של תביעה ייצוגית. שני המוסדות הם דומים מבחינת סדר הדברים בהם - כאשר בית המשפט בוחן מלכתחילה את האפשרות לדון בתביעה (בין התביעה של הקבוצה כולה, במסגרת התביעה הייצוגית, ובין תביעת החברה - במסגרת התביעה הנגזרת), ורק לאחר הבחינה המקדמית הזו ואם מתקבלות טענות המבקש, מתקיים דיון בתביעה לגופה (תביעת הקבוצה בתביעה ייצוגית, ותביעת החברה בתביעה הנגזרת). בשני המקרים נבחנים בשלב המקדמי גם הסיכויים הלכאוריים של התביעה, וגם האפשרות כי המבקש ייצג את הקבוצה או את החברה במסגרת הדיון לגופו".
ביחס לסילוק על הסף של תביעה ייצוגית, קבע בית המשפט העליון ברע"א 5154/08
קוסט פורר גבאי את קסירר רו"ח נ. עובדיה קדמי כי מאחר שבקשת האישור היא בקשה מקדמית, הרי ככלל אין מקום לדון בנפרד בבקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור תביעה כתביעה ייצוגית:
"
הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית הוא עצמו הליך מקדמי (אף כי אין חולק על השלכתו הרבה על תוצאות ההליך העיקרי), ופיצולו לתת-הליכים איננו רצוי ועלול לגרום רק לסרבול ההליך. הנה כי כן, אם גורלה של הבקשה לאישור להידחות כיוון שאין היא עומדת בתנאים הנדרשים בחוק תובענות ייצוגיות התשס"ו - 2006 (להלן: החוק) הרי שהיא ממילא תידחה בתום הדיון בבקשה לאישור. מכאן שהגשת בקשה למחיקת ההליך על הסף או לדחייתו כאמור, איסוף התשובות לבקשה, דיון החלטה באותה בקשה, וכן דיון ההמשך השכיח במכלול מעין זה, פניה לבית משפט זה בערעור או בבקשת רשות ערעור - כל אלה עשויים להביא לפרקים להשחתת זמנם של הצדדים ובתי המשפט שלא לצורך, ולהשהייתו (במקום להאצתו) של סיום ההליך, גם מקום שבו נמצא כי בקשת האישור איננה עומדת בתנאי החוק".
(ר' בהקשר זה גם רע"א 8332/96
משה שמש נ. דן רייכרט פ"ד נה(5) 276, 326 ורע"א 2022/07
הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ. אר-און השקעות בע"מ).
יחד עם זאת, באותם מקרים בהם ניתן לברר במהירות ובקלות טענות סף, בית המשפט נכון לערוך בירור של טענות אלה עוד בטרם בירור בקשת האישור לגופה, וזאת באותן מקרים שבירור כזה עשוי לייתר את הדיון לגופו של ענין. זו היתה גם מסקנתו של בית המשפט העליון בפסק הדין
קוסט פורר גבאי שנזכר לעיל:
"
לכלל האמור קיים אמנם חריג, אולם המדובר - כפי שציין בית המשפט המחוזי הנכבד בצדק - חריג צר: יש היגיון בסילוק אפשרי של הבקשה לאישור על הסף (ובהתאם - לעצם עריכת הדיון בשאלה זו) רק 'מקרים חריגים וקיצוניים שבהם ברור על פני הדברים שאין בבקשה ולא כלום' (ענין רייכרט, שם). כאשר קריאה פשוטה של הדברים, על פניהם, מלמדת לכאורה כי המדובר בבקשת סרק
, ודיון בבקשה לסילוקה של בקשת האישור על הסף הוא פשוט, מהיר ויכול להוביל למסקנה ברורה וחד משמעית, אזי יש בסיס לעריכת דיון כאמור. בהקשר זה נזכיר - כדוגמאות בלבד - מספר מקרים לא ממצים: כאשר הבקשה לאישור הוגשה על ידי גורם המנוע מלהגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית, או שעל פניו ברור כי אין לו עילת תביעה כנגד הנתבעים...".
כלומר, כדי לבחון את הבקשה הנוכחית - יש לבחון האם מדובר בבקשה שהדיון בה הוא פשוט ומהיר, ויכול להביא למסקנה חד משמעית כי בקשת האישור היא בקשת סרק שאין בה ולא כלום, ואם כן - תידון הבקשה לסילוק על הסף עוד בטרם בירור בקשת האישור לגופה. מנגד, אם נדרש בירור מקיף ומעמיק - יידחה הדיון בכל הטענות שהועלו על ידי הצדדים, יידחה לדיון בבקשת האישור עצמה (שאף היא כאמור שלב "סף" לקראת הדיון בתביעה עצמה).
אני סבורה כי עיון בטענות הצדדים בבקשה הנוכחית, מעלה כי אין מדובר בבקשה שבירורה הוא מהיר, יעיל ויכול להביא בקלות למסקנה חד משמעית, ולכן אין מקום לסילוק בקשת האישור על הסף.